תנ"ך על הפרק - במדבר יב - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

במדבר יב

129 / 929
היום

הפרק

מעשה מרים, מעלת נבואתו של משה, עונש מרים

וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח׃וַיֹּאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר וַיִּשְׁמַ֖ע יְהוָֽה׃וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖הענועָנָ֣יומְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה פִּתְאֹ֗ם אֶל־מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־מִרְיָ֔ם צְא֥וּ שְׁלָשְׁתְּכֶ֖ם אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיֵּצְא֖וּ שְׁלָשְׁתָּֽם׃וַיֵּ֤רֶד יְהוָה֙ בְּעַמּ֣וּד עָנָ֔ן וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וַיִּקְרָא֙ אַהֲרֹ֣ן וּמִרְיָ֔ם וַיֵּצְא֖וּ שְׁנֵיהֶֽם׃וַיֹּ֖אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֣א דְבָרָ֑י אִם־יִֽהְיֶה֙ נְבִ֣יאֲכֶ֔ם יְהוָ֗ה בַּמַּרְאָה֙ אֵלָ֣יו אֶתְוַדָּ֔ע בַּחֲל֖וֹם אֲדַבֶּר־בּֽוֹ׃לֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י מֹשֶׁ֑ה בְּכָל־בֵּיתִ֖י נֶאֱמָ֥ן הֽוּא׃פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת יְהוָ֖ה יַבִּ֑יט וּמַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמֹשֶֽׁה׃וַיִּֽחַר אַ֧ף יְהוָ֛ה בָּ֖ם וַיֵּלַֽךְ׃וְהֶעָנָ֗ן סָ֚ר מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְהִנֵּ֥ה מִרְיָ֖ם מְצֹרַ֣עַת כַּשָּׁ֑לֶג וַיִּ֧פֶן אַהֲרֹ֛ן אֶל־מִרְיָ֖ם וְהִנֵּ֥ה מְצֹרָֽעַת׃וַיֹּ֥אמֶר אַהֲרֹ֖ן אֶל־מֹשֶׁ֑ה בִּ֣י אֲדֹנִ֔י אַל־נָ֨א תָשֵׁ֤ת עָלֵ֙ינוּ֙ חַטָּ֔את אֲשֶׁ֥ר נוֹאַ֖לְנוּ וַאֲשֶׁ֥ר חָטָֽאנוּ׃אַל־נָ֥א תְהִ֖י כַּמֵּ֑ת אֲשֶׁ֤ר בְּצֵאתוֹ֙ מֵרֶ֣חֶם אִמּ֔וֹ וַיֵּאָכֵ֖ל חֲצִ֥י בְשָׂרֽוֹ׃וַיִּצְעַ֣ק מֹשֶׁ֔ה אֶל־יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה וְאָבִ֙יהָ֙ יָרֹ֤ק יָרַק֙ בְּפָנֶ֔יהָ הֲלֹ֥א תִכָּלֵ֖ם שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים תִּסָּגֵ֞ר שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְאַחַ֖ר תֵּאָסֵֽף׃וַתִּסָּגֵ֥ר מִרְיָ֛ם מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְהָעָם֙ לֹ֣א נָסַ֔ע עַד־הֵאָסֵ֖ף מִרְיָֽם׃וְאַחַ֛ר נָסְע֥וּ הָעָ֖ם מֵחֲצֵר֑וֹת וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ותדבר מרים ואהרן וגו' האשה הכושית. כתב ר' אברהם יש אומרים כי משה מלך על כוש ולקח כושית. והמתרגם אומר שפירתא כמו שקורין לעור סגיא נהור ולא יתכן שנקרא שם שהוא לשבח להפכו לגנאי והישר בעיני שזאת הכושית היא צפורה כי היא מדיינית והמדיינים הם הישמעאלים והם דרים באהלים בעבור חום השמש ואין בהם לבן וצפורה היתה שחורה דומה לכושית. והנה חשדו למשה שפירש מצפורה בעבור שאינה יפה ולכך אמר הרק אך במשה ודאי לא פירש ממנה בשביל הנבואה הרק אך במשה דבר ה' והלא גם הם נביאים ואין המשכב אסור להם. ויש מפרשים שהוכיחו אותו על שלא היתה מיוחסת ואמרו מעלה יש לנו על משה מצד אשתו שאינה מיוחסת והיא מדיינית ולגנותה אמרו כושית ואנחנו בעלי יחס מגדולי הדור ואשתך כמו כן מיוחסת אחות נחשון שאין בישראל כמוהו והוא נשא כושית ואם תאמר מדריגה יש לו עלינו הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר אין לו מעלה עלינו בזה: והאיש משה עניו מאד. כתב הרמב"ן להגיד כי השם קינא בשבילו בעבור ענותנותו כי הוא לא יענה על ריב לעולם: פתאום אל משה ואל אהרן ואל מרים. כתב הרמב"ן הנה משה לא היה עמהם אבל הנבואה באה לשלשלתם כאחד ופי' פתאום שלא היו בעת ההיא נותנים לבם ומכוונים לנבואה ולכבוד משה באה להם מבלי הזמנה לדבר כי פתאום על דעת המפרשים הוא דבר שלא עלה על הלב מגזרת פתי יאמין לכל דבר ואמר הכתוב פתאום בשביל אהרן ומרים כי משה מוכן לנבואה בכל עת. ואנקלוס תרגם בתכף לשון מהירות פי' כי בעודם מדברים במשה בא להם הדיבור. וטעם: צאו שלשתכם. כי רצה שיהיה משה שם ויראה בקנאת השם לכבודו ויהיה מצוי להם שלא יחמול השם אלא על ידו כאשר יתחנן אליו וירצה להם: ויקרא אהרן ומרים. שלא לומר שבחו בפניו: אם יהי' נביאכם. כתב הרמב"ן פי' אם יהיה לכם נביא. ור' אברהם פי אם יהיה נביאכם נבי' ה': במראה אליו אתודע. פי' אפי' אם יהיה נביאכם נביא ה' אינו מתנבא בשמי הגדול רק במראה או בחידות. במראה אליו אתודע ולא אמר במראה אליו אראה לומר כי הדיבור יהיה להם בחלום: לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. פי שהוא כבן בית שנכנס ויוצא בלא רשות אבל אתם אין הדיבור בא לכם בכל פעם ואף כשיבוא לכם לא יהיה אלא בחלום אבל הוא פה אל פה אדבר בו ולא בחלום: אל נא תהי כמת וגו'. פי לא תהיה כנפל המת כאשר יצא מבטן אמו נאכל חצי בשרו וכן בשר המצורע. פירש"י ך"א אל נא תהי וגו' אם אינך מרפאה בתפלה מי מסגירה מי מטהרה וכו'. וקשה מה שאמר מי מטהרה אדרבה כיון שאין כהן לעולם לא תזקק לטומאה שאין הנגע טמא עד שיאמר לו כהן טמא אתה ואת"ל שתטמא בלא כהן תטהר נמי בלא כהן ואף את"ל דלחומרא אמרי' שתטמא בלא כהן אבל שתטהר בעי כהן א"כ מה אמר אם אינך מרפאה בתפלה שאפי' מתרפא אי אפשר לה ליטהר בלא כהן שכל טהרת הכהן אינו אלא אחר שיתרפא הנגע. וראיתי בספרי מביא בלשון אחר אמר אהרן מה מצאתי הפסד לאחותי שאיני יכול להסגירה לא לטומאה ולא לטהרה ולפ"ז לא יקשה קושיא אחרונה ואפשר לומר כי גם לקושיא הראשונה דנהי דאין לה טומאה כ"א ע"י כהן לדין נגע לא להחליטה ולפריעה ולקרבן מ"מ בני אדם מרחיקין אותה ותשאר בזה כל ימיה כיון שאין כהן לטהר אותה: אל נא וגו'. פי' ר' אברהם אל אתה שגבורה בידך רפא נא פי' עתה לה על כן השיב השם ואביה ירק ואילו אבי' כעס עליה וירק בפניה הלא תכלם לראות פניו שבעת ימים תסגר שבעת ימים: ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן. כתב הרמב"ן לומר כאשר נסעו מחצרות לא נסעו ממדבר אל מדבר אחר כאשר במסע הראשון שנסעו ממדבר סיני ויחנו במדבר פארן אבל נסעו מחצרות אשר היא במדבר פארן ויחנו במקום אחר מן המדבר ההוא עצמו והוא קדש ברנע כי משם נשתלחו המרגלים כאשר אמר בכאן ולא אמר הכתוב ויסעו מחצרות ויחנו בקדש ברנע כי אולי מסעים הרבה ביניהם ואין עתה מקום להזכירם אבל הזכיר עתה מדבר פארן להודיע כי קדש זו היא קדש ברנע אשר במדבר פארן ולא קדש אשר במדבר צין שהיה שם ענין מי מריבה בשנת הארבעים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך